חברת נוגידאת פאוזי (1992) בע"מ נ' נוג'ידאת

החלטה

1.התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבע בסכום של 800,000 ₪ בשל טענה להפסדים ונזקים שגרם הנתבע לתובעת. לתיק הוגש כתב הגנה.

2.זוהי בקשה לחייב את התובעת/המשיבה בהפקדת ערובה בהתאם להוראת סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק") בסכום שלא יפחת מ- 150,000 ₪.

3.הנתבע/המבקש מבסס את בקשתו על האדנים הבאים:

א.לתובעת אין נכסים, אם ישנם כאלה, הם משועבדים לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט.

ב.הדוחות הכספיים של התובעת עד לשנת 2009 מצביעים על הפסד מתמשך.

ג.כנגד התובעת מתנהלים תיקי הוצאה לפועל ביתרת חוב כוללת של 5,639,391 ₪.

ד.מתצהיר שהוגש לבית משפט השלום בקרית שמונה בת.א. ,7899-06-09 בבקשהלביטול פסק דין שניתן בהעדר, הצהיר מנהל התובעת כי ביצוע פסק הדין יגרום להנזק רב ויעכב את מהלכן התקין של עבודות התובעת, דבר המצביע על קשייםכלכליים.

ה.כנגד התובעת הוגשה בקשה לפירוק במסגרת פש"ר 319/07 לאחר שזו התקשתהבסילוק חוב בסך של 12,123 ₪.

ו.התביעה נעדרת סיכויי הצלחה ומופרכת.

4.התובעת מתנגדת לבקשה ומוכנה שתינתן ערבות אישית של מר תמים נוגידאת, מנהל ובעל מניות בתובעת. בפי התובעת טענות כנגד הבקשה כדלקמן:

א.חלק גדול מהתשתית העובדתית בתביעה הוכרע במסגרת תיק ביה"ד האזורי לעבודה (ע"ב 1254/99) ובפסק הדין שניתן נמתחה ביקורת חריפה על התנהלות הנתבע. פסק הדין חייב את התובעת בתשלום כספי של 200,000 ₪ אשר שולם ללא שיהוי.

ב.הכנסותיה של התובעת בשנת 2009 פחתו בשל נזקים והפסדים אשר נגרמו בעטיו של הנתבע, נזקים המהווים חלק מעילת התביעה בתיק זה. עיון בדוחות הכספיים מצביע על גידול קבוע בהכנסות וברווחים משנת 2005 ועד 2009.

ג.באשר לתיקי הוצאה לפועל המתנהלים כנגד התובעת, יתרת החוב הכוללת שהוצגה ע"י הנתבע מתייחסת לשנת 2008 ומאז צומצמה מצבת החובות ועומדת כעת על סכום של 2,364,247 ₪. התובעת הגיעה להסדר תשלומים שהיא עומדת בו ומשלמת את חובותיה באופן סדיר. כנגד התובעת אין הליכי הוצאה לפועל פעילים.

ד.פסק הדין בפש"ר 319/07 מיום 14/10/07, קבע כי הבקשה לפירוק הוגשה שלאבתום לב. התובעת ממשיכה להיות פעילה ולנהל עסקים ולבצע עבודות.

ה. התובעת מציגה בתגובתה הסכמים וחוזים אשר בוצעו במהלך השנה וחצי האחרונות המוכיחות, לטענתה, את איתנות החברה, כמו כן הציגה רשימה של כלים חדשים שנרכשו.

ו.לעניין סיכויי התביעה, נטען ע"י התובעת כי עילת התביעה נשענת, בין היתר, על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה ולא ניתן לומר עליה שהיא נעדרת סיכויי הצלחה.

5.סעיף 353א לחוק קובע: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

6.הסעיף קובע שני תנאים, שבהתקיימם, רשאי בית המשפט להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, האחד, עסקינן בחברה בע"מ, השני, הוגשה בקשה ע"י הנתבע. בית המשפט רשאי לא לחייב בערובה, אם סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או אם החברה הוכיחה יכולת לשלם הוצאות הנתבע.

7.מטרתו של הסעיף, להבטיח תשלום הוצאות הנתבע במקום בו התובעת היא חברה בע"מ. משכך, המבחן העיקרי הינו האיתנות הכלכלית של התובעת ויכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.